מועצת קדימה – אכזבה !!!
נמרוד נוי
5/8/2011
בעוד כיכרות הערים בישראל מתמלאות באוהלי מחאה חברתית שלא ידענו כמותה מעולם בארצנו הקטנה, אשר מתקיימת בה התרסה אחת גדולה נגד המערכת הפוליטית והפוליטיקאים, במפלגת קדימה מה שהיה הוא שיהיה. דבר לא קרה. ציפי לבני נכנסת לאולם בקול תרועה רמה בליווי המנון התנועה והכל קמים ומוחאים לה כפיים. לידי יושב עולה לשעבר מברה"מ ולוחש לי באוזן "....כמו ברוסיה, כמו ברוסיה".
בחזית האולם, סביב שולחנות מסודרים בצורת חית, יושבים 'מכובדנו' נבחרי הציבור, הפוליטיקאים, ובראשם יו"ר התנועה ציפי לבני. מרוחקים ומורמים מעם. מאחור אנחנו ה'לומפרפרוליטריון' המודרני של המפלגה. ה'אספסוף הנבער' שלה. 'אוסף של חמורים כפופי גבות' עליהם רוכבים נבחרינו בדרכם לכנסת ולממשלה. גוש אנונימי גדול שכל ייעודו לשמש קהל פסיבי של שומעים, שמלבד טרוניות וטענות ומענות, אותן הוא משמיע לעיתים, אין לו כל תפקיד אחר. מן מעמד נחות של שואלי שאלות למיניהן. בטח ובטח שלא ציבור מושכל שיש לו מה לומר, ולעיתים רבות הוא יודע טוב ממנהיגיו את הדברים. כל הידע והחוכמה מרוכזים אצל הקודקודה שאפילו חבריה לסייע אינם מעיזים להעיר לה הערות. ואחוזה ולפותה ברטוריקה היפה שלה היא רוכבת על הסוס הלבן דן דגידן ואין לעצרה. "רבותי, בדיבורים יסדתי את מדינת ישראל".
עתה מתחיל מבצע ההכחשה וההדחקה הגדול של מובילי המפלגה ונבחריה. במקום שהמועצה תעסוק בחשבון נפש נוקב, אמיתי, מקצועי וללא פשרות באשר לאחריותה ואחריות העומדים בראשה למצב שנוצר, היא בורחת אל עבר דיון אקדמי סטרילי על מה צריך לעשות במדינה. כאילו שעד היום הדברים אינם ידועים ולא נכתבו עשרות עבודות ותוכניות על מה עלינו לעשות במדינת ישראל כדי שיהיה כאן טוב יותר נעים יותר. מיטב המוחות שלנו עסקו ועוסקים בכך וזה כולל גם מכוני מחקר וצוותים מיוחדים. כאילו שהעיתונות של הימים האחרונים לא עסקה בזאת ובכירי ידוענינו השונים לא חיוו באופן מקצועי ויסודי את דעתם המלומדת. ומה כבר אפשר להוסיף על כך.
כ'אנטרופולוג' ארגוני אני מזהה טקס מדהים של שיכנוע המשוכנעים, של זריקת האחריות על האחר (בנימין נתניהו) וחזרה על מנטרות ידועות. איש לא עוצר לרגע ואומר לעצמו או קיי, אז אם אנחנו כל כך יפים וצודקים מדוע אנחנו נכשלים ביישום הדברים המופלאים האלו??? איש לא חושב שיש לתת את הדעת לתרבות הפוליטית הקלוקלת האופפת אותנו ואת המערכת הפוליטית כולה. איש לא חושב שבדרך בה אנו מתנהלים אפילו מכולת זנוחה, אשר זבובים בה רבים, בדרום הארץ, בשנות החמישים, לא הרשתה לעצמה להתנהל בצורה כושלת, בלתי מקצועית ובלתי אחראית שכזו. כאילו שאין כל צורך לתת תשובה לצעירים המוחים ברחבי הארץ. להתאים את ערכינו לציפיותיהם. לאפשר להם להשתלב בפוליטיקה. להוכיח להם שפוליטיקה היא דבר טוב ורציני ולא מקום מעורר סלידה והתנגדות. אז מה אנחנו עושים בשביל המדינה?? מה אנחנו עושים??
ואז פורצת החוצה המנטרה של שינוי סדר העדיפויות. איזה יופי של משפט. אך מה לעשות שינוי סדר העדיפויות חייב להתחיל אצלנו בבית בתוך קדימה. כי אם לא נדע לנהל את חיינו הפוליטיים כראוי מי תוקע לידינו שמנהיגנו הנפלאים ישכילו לפתע להשיט את הספינה הזאת הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים. אז שיהיה ברור לכולנו. לא ולא ולא. אין יש מאין. ומי שנכשל בקיום חיים פוליטיים איכותיים לא יצליח בהובלת המדינה. ככה זה רבותי. ככה זה. ומעל כל הדברים האלה בולט הבלבול הקולוסאלי שלנו בין עיסוק בענייני המדינה לעיסוק בענייני הפוליטיקה. חוסר ההפרדה וההבדלה הזו בין 'הגיון המדינה' ל'הגיון הפוליטיקה' עומד בעוכרינו. מצב זה מייצר מציאות בה לא מתקיימים בתוכנו חיים פוליטיים של ממש. הם הולאמו על ידי הפוליטיקאים והמדינה אכלה אותם לארוחת הבוקר. וכך אנו מוצאים את עצמנו מפטפטים את עצמנו לדעת בשאלות המדינה השונות ואיננו סבורים שעלינו לעסוק בבניית תשתית פוליטית ראויה לשמה שתוכל להוציא אל הפועל את רצונותינו.
אלו רק דבריי סטירה כמובן ואין ליחס להם כל ממשות והשלכות על קדימה. על דברים ממשיים ניתן לקרוא בספר הצנוע שכתבתי והוצאתי לאור ושמו "לקראת פרדיגמה חדשה".
את הנוסח הדיגיטלי של הספר ניתן לקרוא באתר: nimrodnoy.wordpress.com
